Posted on

החיים מתחילים מתחת לרחוב ה -14

קייט ההרפתקנית מכילה קישורי שותפים. אם תבצע רכישה עם קישורים אלה, אני אביא פיצוי ללא כל הוצאה נוספת לך. תודה!

שתף בטוויטר
שתף בפייסבוק
שתף בפינטרסט
שתף במייל

במשך זמן רב האמנתי שפשוט לא אהבתי את ניו יורק. זה פשוט נראה כל כך אפור, כל כך מטורף, אז … משעמם. וגנרי. מה זה שהרגש אנשים מניו יורק, שוב?

במשך שנים, זה מה שחשבתי. ואז בטיול לפני כמה שנים זה פתאום פגע בי – כל הנסיעות שלי התרכזו בעיקר במרכז העיר.

אז פניתי למרכז העיר … והתאהבתי במהירות.

זה היה ניו יורק של חלומותיי – הכפר, סוהו, הלואר איסט סייד, כמו גם כל אותם קהילות מקסימות הגובלות באזור מתחת לרחוב 14. זה המקום בו הובלה הבהירות למנהטן. כאן חיו האנשים – לא אנשים בחליפות. הייתי שייכת לשכונה הזו.

הייתי ממש במרכז העיר באירוע אחד לפני שיש לי את האפיפניה שלי. זה היה הסמסטר הראשון שלי בקולג ‘כמו גם הלכתי עם קבוצה של חברי כיתה עמיתים לקנות תעודות זהות מזויפות. זה פשוט לקח כמה דקות של עמידה באמצע שוק בכפר לפני שנכנסנו אלינו כמו גם נלקחו לגב מכון הקעקועים.

התמונות שלנו נחטפו, כל אחד שילמנו 50 $, כמו גם שקיבלנו כל אחד מזהה קונטיקט שנבנה בצורה נבונה. כבר בחרתי בזהירות את הכינוי שלי – “קייט קולינס” – עם זאת, מזהה קונטיקט רשמה את הכתובת שלי כ- 1257 Rolling Hills Lane. “האם סדרנים אמורים להאמין שיש יותר מאלף בנתיב?” שאלתי את המוכר. קיבלתי תרגם נלהב בתשובה.

תעודות זהות היו נוראיות. מישהו יכול לומר שהם היו מזויפים. אבל הם אכן הכניסו אותנו לכמה מהברים המטורפים יותר במחוז פיירפילד. ורק כמה חודשים אחר כך קיבלתי תעודת זהות מזויפת בהרבה מניו ג’רזי עם כתובת הרבה יותר מציאותית – רחוב הקיץ 145

אבל בכל מקרה, אני סוטה. האחד שלי לכפר הושקע בתקווה שלא נתפס על ידי השוטרים. לא בדיוק מבוא מושלם.

בטיול האחרון שלי בניו יורק ניצלתי את ניקון D5100 החדש שלי ועבדתי על השגת הירי במדריך. אני מגיע לשם. חלק מהתמונות שלי יצאו ממש נחמדות, כמו גם אני מתחיל להכיר היכן אני דואג לשפר את העבודה שלי.

אבל העיר ניו יורק במרכז העיר בהחלט לא חסרה לחומר פוטוגני. אני אוהב את החנויות כאן.

אני אוהב בדיוק איך הרחובות מופיעים כמו מודעות ישירות מתוך מגזין.

אני אוהב את חוש ההומור – כמו מערכת נעליים משתלשלת התלויה על חוט חשמלי.

ובעוד שהקנייה יכולה להיות יקרה במהירות במנהטן, אתה תמיד יכול לגלות מזכרות מקסימות בר השגה – כמו צמידי 3 דולר.

או לחילופין, כובע צפרדע מטורף.

ובשבת שטופת שמש, אין מיקום טוב בהרבה להיות בעיר ניו יורק מאשר פארק שנקבע בין חסימות עיר קדחתניות, שם תוכלו להתפעל מהעיצוב כמו גם לגינון כמו גם לצפות באנשים לחלק הטוב בהרבה אחר הצהריים ו

באשר לאוכל? מסעדות בכפר כמו גם סוהו הן כמה מהמועדפים עלי. עם זאת, עברתי אל התחתית של איסט סייד לחוויית אוכל בשרית.

לבסוף הגעתי לקץ מעדנייה. תמיד הנחתי שקץ, בית לסצנת “שיהיה לי מה שיש לה”, כשהארי סיפק את סאלי, היה מעט מלכודת תיירותית – עם זאת, יובן שמא נראה לה את ההייפ.

המתן עד שתראה בדיוק כמה כוכבים ביקרו – התמונות שלהם מכסות את הקירות. וכריך הפסטרמי הזה? הבשר הלח ביותר שאכלתי אי פעם. זה התפרק. לא דאגתי לשים עליו שום סוג של חרדל (ואני אוהב את החרדל שלי) – זה לא היה סתם נוצץ, זה היה נוטף.

בפעם הבאה שאחזור לניו יורק, אתה יכול להמר שאעלה את עיקר זמני מתחת לרחוב ה -14. זה האזור שלי.

ותמיד יש מקום להפתעות. כמו זה בית אש שהוסב שהייתי צריך לצלם.

צילמתי את זה מאז שאהבתי את סגנון הבניין. מסתבר שזה הבית של אנדרסון קופר.

מה הקהילה המועדפת עליך בניו יורק?

קבל עדכוני דוא”ל מ- Katenever מתגעגע לפוסט. בטל את המנוי בכל עת!

שם פרטי שם פרטי
שם משפחה
הדוא”ל שלך בדוא”ל שלך
שלח

שתף בטוויטר
שתף בפייסבוק
שתף בפינטרסט
שתף במייל

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *